תורת הצבע

כל צבע הוא בעצם תדר של קרינת אנרגיה שמתאים את עצמו לתדרים של מרכזי האנרגיה בגוף, ולכן לצבעים יש כזו השפעה עלינו.

כשאנחנו בוחרים ללבוש בגד בצבע מסוים, בעצם אנחנו רוצים להעניק לעצמנו משהו מהתכונות האנרגטיות של הצבע שחסרות לנו או להשלים תכונות שקיימות בנו.

פאבר בירן, בספרו "הצבע והתגובה האנושית" טוען כי ההעדפות שכולנו עושים לגבי צבעים אינן מקריות. אנו מפתחים סימפטיה אל צבע מסויים ודחייה אל צבע אחר בגלל תכונות האופי שלנו, ולאו דווקא בגלל נטיות אסתטיות כאלו או אחרות. אנשים המחצינים רגשות נוטים אל הצבעים החמים, ואילו אלה המפנימים את רגשותיהם יעדיפו צבעים קרים.

כחול
לפי חלוקה של מרכזי אנרגיה בגוף, ממוקם באזור הכליות והוא קשור לתחושות של רגיעה והרמוניה או לחילופין לחוסר שקט ופחד.

אדום
מביע עוצמה, תקיפות, מרץ - אנרגיית החיים, סמל לתשוקה ואהבה, אך גם מאיים בתוקפנות, אלימות ורצון להרס.
לאדום יש השפעה מעוררת למערכות הגוף: הוא מאיץ את קצב פעימות הלב, מגביר את קצב הנשימה ומעלה לחץ דם.
מי שלובש אדום כאילו משדר שהוא רוצה להשליט את רצונו על הסביבה או להפך - שחסרה לו אותה אנרגיה, ואז הוא מטעין אותה בעזרת הצבע.

כתום
מתקשר ליצירתיות ולהיעדרה. הוא פועל כמעורר את השמחה וההנאה החושית.

צהוב
מייצג את כל טווח האנרגיות הרגשיות: משמחה ושפע ועד קנאה ופחד. זו הסיבה שאנשים ממעטים ללבוש צהוב.

סגול
מתקשר לפן הרוחני - מרגיע פחדים וסערות נפשיות, מעניק שלווה ושקט.

ירוק
צבע של ויטליות וצמחייה ומסמל סקרנות, רעננות ורצון בהתחלות חדשות.

ורוד
צבע האהבה. מגביר את האהבה כלפי עצמנו וכלפי אחרים.

לבן 
כל הצבעים מוקרנים ממנו, ולכן הוא מרפא הכל ומשרה אווירה של טוהר וניקיון.

שחור
בולע את כל הצבעים, וכך יוצר מרחק ואי מעורבות רגשית, ולכן הוא צבע רשמי.
 

***

​

לפי המסורת, הסימליות שבלבוש: ורוד לבנות וכחול לבנים, שיקמה את חשיבות הצאצא ממין זכר. הצבע הכחול נתפס כצבע השמיים, ולפיכך נחשב לבעל יכולת להדוף כוחות רשע, שבאופן בלתי נמנע נמשכו לתינוק ממין זכר.
כיוון שתינוקות ממין זכר נחשבו כה יקרי ערך, הם נזקקו לכל ההגנה האפשרית.
לבנות, העתידות להתעסק יותר בפונקציות גופניות, כלידה, הנקה וכד', ניתן הצבע הוורוד, משמע צבע העור.