תדמית ושפת גוף בעסקים ובחברה

אני ממליצה: 1. לפרסם את העיסוק שלך באתרים אלטרנטיבים ולאו דוקא במקומות גדולים (מידי) כמו מעריב וידיעות. האתרים האלטרנטיבים ממוקדים לפרסום מהסוג שלך. 2. מציעה למחוק מהפרסום שלך את המילים: "באוירה ביתית נעימה". המילים האלה משדרות את האינטימיות שמושכת אלייך את הפניות הלא רצויות. 3. כדאי לחשוב גם על שינוי המונח "מעסה רפואית" ובמקומו אולי "מטפלת רפואית". עיסוי לא נתפס כמשהו רפואי ולכן יש את ההתנגשות בין הפניות הלא רצויות לבין מה שאת עושה בפועל. כדאי להסביר את משמעות המונח "רפואי". ופחות לפרט את סוגי העיסויים, למשל לא "עיסוי צרפתי".

1. איסורים יש בתורה, מבחינת הופעה יש רצוי. משקפיים צריכות לכסות את העיניים ולא גבוהות מידי, כי אז יכסו את המצח והגבות נמצאות במצח (לפחות בדר"כ). מסגרת המשקפיים צריכה להתאים למבנה הפנים ובאופן מנוגד. למשל: משקפיים מעוגלים יתאימו לפנים מרובעות. 2. התאמת צבעים: השאלה לא היתה ברורה - האם התכוונת להתאים צבע החולצה לצבע המכנסיים או האם התכוונת להתאים את הצבעים הנכונים לך? באופן כללי: צבע החולצה ראוי שיהיה בהיר מצבע המכנסיים באופן משמעותי (בעסקים). לכל אדם יש צבעים שהולמים אותו וצבעים שלא. סולם הגוונים הנכון לכל אחד נעשה ביעוץ של יועצת תדמית ובעזרתה נבחרים צבעי ה"עונה" המתאימים ללקוח.

לרובנו חסרה המיומנות לקרוא בצורה מדוייקת את המסרים שאנשים אחרים מעבירים אלינו (מעבר למילים). אנו איננו מודעים מספיק למסרים שאנו עצמנו מעבירים בלשון הגוף שלנו ואיננו רגישים מספיק למסרים הבלתי מילוליים המועברים אלינו. כדי לשפר את התקשורת שלנו עם הסביבה עלינו ללמוד לקרוא נכון את התנועות, להתאים אותן לסיטואציה בצורה מודעת ולשלוט בעוצמתן. כאשר לומדים על שפת הגוף יש לשים לב למכלול התרשמויות ולא לתנועה בודדת אחת. לדוגמא: אם דיברת עם מישהו ששילב ידיים על חזהו, תנועה המצביעה על מצב סגירות ואי רצון לתקשר, צריך לשים לב שאולי התנועה הזו היא גורם של מזג אוויר - אולי בסה"כ קר לו וכל ההשערות האחרות כלל לא נכונות. הדבר דומה לניתוח ציורי ילדים - בלתי אפשרי לנתח ציור מבלי להכיר ולשוחח עם הילד. כל הדברים שכתבת הם אפשרויות טובות ללמידה של שפת הגוף. יש ללמוד אותה ממש כשם שלומדים קרוא וכתוב וכן להיות מעורב במרחב התרבותי שבו נערכת הלמידה. אין פתרונות בזק. יש לקרוא, להתנסות ולפתח מודעות עמוקה.

תדמית היא דמות אדם (או ארגון) המצטיירת בעיני אחר, או הרושם שאדם עושה על המתבונן בו. כלומר: התחושה שמקרין האדם על זולתו היא זו שיוצרת את איכות התקשורת. לא תמיד האדם מצליח להקרין את מה שהוא באמת רוצה ואז נוצרים קצרים בתקשורת הבינאישית. כאשר תשמעו משפט האומר: "לא הבנת את מה שהתכוונתי לומר", זה לא תמיד בגלל חוסר הבנה שיכלית אלא יכול מאוד להיות שאותו אדם לא שידר את מילותיו נכון. לדוגמא: אמר משפט רציני בחיוך רחב. הרצינות לא נתפסה בגלל "שפת הפנים". ההשפעה שיש לתדמית האישית על טיב התקשורת עם הסביבה: אדם שלא מכבד את המראה האישי שלו, יגרום לסביבה לא לכבד אותו. אדם שיקרין אישיות לא נעימה ורגזנית, יצור תחושה לא נוחה בסביבתו. אדם שיחייך לסביבה, יקבל בחזרה אותו החיוך ! - חיוך = קו עקום שמיישר את הכל (הקול) בעניין סגנון התקשורת זו שאלה שתתאים יותר לתחום של יועצים ארגוניים. כפי שכתבתי, תדמית היא דמות אדם או ארגון - תדמית אישית ואירגונית: תדמית האירגון מורכבת קודם כל מהאנשים באירגון. תדמיתם האישית של בכירי הארגון משפיעה על התדמית הארגונית: א. כי הם עמודי התווך והמייצגים העיקריים של הארגון. ב. העובדים רואים את התנהגות הבכירים ומפנימים אותה כאילו זו ההתנהגות שנדרשת מהם. לא לחינם נאמר כי הדג "מריח" מהראש. (ותסלחו לי על הדוגמא). "האמיתי והנראה לעין - דמות, תדמית ומה שביניהן"

בדברים שכתבתי לא דיברתי כלל על כריזמה אלא על השימוש הנכון בשפת הגוף המהווה פרזנטציה אפקטיבית ואופן שיפור יכולות הלמידה אצל תלמידים. כאשר העברת תכני הלימוד נעשית בדרך הנכונה, ממילא התכנים יועברו ויוטמעו טוב יותר. והעולם הוא אכן "במה" וכולנו "שחקנים", אם זה בעסקים וגם בבית הספר. רק בבית, בחיק המשפחה האדם מסיר מעליו את תחפושותיו ובהתייחסות לילדיו, גם זה אינו תמיד נכון. בעניין מקצועיותו של המורה: השאלה היא מהו מורה מקצועי? האם מורה מקצועי הוא זה שיודע לדקלם היטב את החומר הנלמד? הבקיא בחומר? או זהו אותו אחד אשר ידע לגרום לקליטת הידע אצל תלמידיו? הרי מורה מקצועי הוא לאו דוקא זה שבקיא בחומר, אם ממילא לא ידע להעביר החומר לתלמידיו. אין ספק שהמורה צריך קודם כל להיות בקיא בחומר הנלמד ורק אח"כ לדעת איך לשדר אותו אפקטיבית. למסר תהיה אמינות ויכולת קבלה אצל התלמידים רק אם ישודר נכון מבחינה ריגשית, ממש כמו במכירות: קודם כל איש המכירות מוכר את עצמו ורק אם הצליח יוכל להמשיך הלאה ולמכור את המוצר. ישנה משמעות רבה יותר לשיפור יכולת החשיבה אצל תלמידים, קידום היכולת שלהם לריכוז ומוטיבציה. ואכן, עבור תלמידים בעיקר בגיל הרך ישנה חשיבות מכרעת ליכולת השיווק העצמית של המורה. ילד בכיתה א'-ב' עלול לאבד רצון ללמידה אם המורה שלו אינו מחייך, אדיש או חסר רגישות לתלמידיו הרכים. הדברים הללו תקפים גם לאנשים מבוגרים. לפני זמן לא רב שמעתי הרצאה בפסיכולוגיה ע"י סטודנטית צעירה והססנית שכל תנועותיה הראו חוסר בטחון עצמי. היא שלטה בחומר ועמדה ודיקלמה אותו ואף הקריאה מתוך ספר. השומעים השתעממו, התעייפו ואף הלכו באמצע ההרצאה. אני אישית, לא זוכרת כלום מהרצאה זו. יכולת הזיכרון שלנו בהחלט מתקשרת ומושפעת מיכולת המשמיע לרתק את שומעיו. "תדמית המורה בכיתה, כמנוף להצלחה בהוראה"

באופן כללי רצוי לבדוק את מכלול הפנים כדי לתת תמונה שלמה כאשר רוצים לאבחן, ולא לתת לכל תנועה או תו פנים משמעות בפני עצמה. עיניים: מטבעות לשון רבות קושרות את צורת המבט עם המסר שהמבט מעביר. עיניים צרות: "צר עין" = מקנא, שאינו יכול לראות בטובתם של אחרים. שפתיים: מבנה השפתיים וכיוון זוויות הפה יקבעו במידה רבה את טיבו של המצב הניטראלי של הפנים. שפתיים צרות וחשוקות, נתפסות כביטוי לעיקשות וקרירות, ובעליהן נחשב לאדם נוקשה ובלתי אמוציונאלי. נעמי בנצור בספרה "עניין של תדמית" מפרטת בסקירה רחבה, כיצד מדברים חלקי הגוף השונים? כולל הבעות הפנים, חלקי הפנים, הידיים והרגליים. מומלץ בחום. אין לי מושג בעניין צבע העיניים. לצבע יש משמעות גדולה מאוד בתדמית ועל כך תוכל לקרוא בצורה נרחבת באתר.

בשניות הראשונות של הופעתך אתה משדר את תדמיתך. זהו הרושם שאתה עושה על המתבונן בך. במקרה זה - המתבוננת. לכן, לא חייבים לגעת כדי לעשות רושם ראשון. לחיצת יד אכן משדרת אישיות, אבל במקרה שלך נוותר עליה. עלייך להתרכז בהופעה החיצונית שלך ובמיומנויות התקשורת: סגנון הלבוש - מסודר ומכובד (אל תגזים עם חליפה ועניבה), צבעי הבגדים - סולידים, טיפוח. להראות מסודר ולא כאילו הלכת לטייל על חוף הים. להריח טוב, לנעול נעליים טובות ולא סנדלים, ללכת זקוף, לשדר פתיחות בשפת הגוף... לשים לב לסגנון הדיבור. להמנע מלהשתמש בשפת רחוב. חשוב איך אתה אומר את המילים. פחות חשוב בפגישה ראשונה - מה אתה אומר. היא ממילא לא תזכור מה אמרת. תקפיד על המרחב האישי שלה - אל תתקרב יותר מידי לטריטוריה שלה. ואל תשכח לחייך !!! זה לא עולה כסף. ובעניין הקרח, אם תקפיד על כל אלה, הוא ישבר בסופו של דבר. לא צריך ניסים. זהו בקצרה. כל התורה על רגל אחת. אני מקווה שעזרתי. בהצלחה.

צבע הבגד לראיון עבודה צריך להיות בהתאם לסוג המשרה אליה פונים ובהתאם ללבוש הנהוג באותו אירגון בו מתראיינים. אותו כלל יתאים לגברים ונשים גם יחד. הלבוש מעביר מסר ולכן הצבעים יכולים להיות שונים מסוג ראיון עבודה למישנהו. למשל: ניגוד בצבעים - חולצה לבנה ומכנסיים בצבע כחול כהה מביעים סמכות ולכן צבעים כאלה מתאימים לראיון עבודה למשרת ניהול. לבישת בגדים בצבעי פסטל ישדרו מסר שיווקי. למקום שדורש הופעה אחידה ועבודת צוות, לא כדאי להגיע בלבוש יחודי ויוצא דופן. לעומת זאת, נכון יהיה להתלבש באופן מקורי לראיון בחברת פרסום. לראיון כזה אסור להגיע בגווני אפור המביעים שמרנות וחוסר יצירתיות.

בעסקים אין הבדל בין נשים לגברים ולכן מתייחסים אליהם באופן זהה. מגישים קודם לאורחים עפ"י סדר הישיבה. המארח מקבל אחרון.

סביר להניח שכן! מנסה להסתיר משהו / לא אמין / משקר... אך תמיד אסתייג מניתוח שפת הגוף לפי תנועה בודדת. צריך לראות את מכלול התנועות והשדרים - אולי זה נובע מביישנות מוגזמת או מבוכה.

לשתוק? בודאי שלא! התשובה תלויה גם במה שתראי מולך - אם הרושם הראשוני שלו יהיה שלילי, אז את לא צריכה להתאמץ... אך באופן כללי, אם תרצי שהפגישה תצליח: 1. לשמור על קשר עין. 2. שפת גוף פתוחה. למשל: לא לשלב ידיים. 3. סגנון לבוש: מסודר ומכובד. ללבוש בגד נקי, סולידי ולא ססגוני מידי/צעקני. נעליים מצוחצחות, ריח עדין. 4. סגנון דיבור: להימנע מלהשתמש בשפת רחוב. קול נמוך. פחות חשוב מה את אומרת. הוא ממילא לא יזכור ולכן יותר חשוב להקפיד על מיומנויות התקשורת. למשל: להשמיע אבל יותר חשוב להקשיב ולהתעניין. 5. לחייך. (זה לא עולה כסף) החיוך גורם לפנים ולעיניים להקרין. 6. להשתדל להיות את!