מאמרים

אמא פולניה היתה אומרת לבנה הצעיר: "תלמד לאכול עם סכין ומזלג, מה תעשה כשתגיע לאכול אצל הכלה שלך?"
אז לכבוד אלה שרוצים לדעת איך לעשות רושם חיובי על האמא של הכלה או החתן, ולאלו מביניכם שחשוב להם להיות מנומסים, להלן מס' כללים בסיסיים למה שנעשה (או בל יעשה) על השולחן:
 

• מפית מניחים פרושה על הברכיים ולא על הצוואר.

• יש להשתמש קודם כל בכלים החיצוניים.

• מרק - אוכלים כשהצלחת מוטאת לכיוון פנים השולחן. יש להחזיק את הכף לרוחב.

• סכין אוחזים ביד ימין ומזלג ביד שמאל.

• לחמניה / לחם בוצעים ביד.

• אין לטבול לחם באוכל שעל הצלחת ובודאי שלא בכלי ההגשה המרכזיים.

• רצוי לא "לנקות" את הצלחת, אלא להשאיר מעט מזון.

• אין להשתמש בקיסמים ליד אנשים.

• אין להסתרק או להתאפר ליד השולחן.

• אין להניח תיק או ארנק על השולחן.

• אנא, התאפקו ואל תעשנו.

סיפר לי פעם איש עסקים, כי ישב עם לקוח בארוחה והגיש לו כרטיס ביקור.
אותו איש חיפש כנראה קיסם לשיניים ולא היה בנמצא, לכן בטבעיות רבה השתמש בכרטיס כתחליף.
שערו בנפשכם איזו תחושה היתה לאיש העסקים שצפה בתימהון כיצד הפך כרטיס הביקור האישי שלו לקיסם.

מסתבר שגם לסכו"ם יש שפה משלו. בעולם מקובלים חוקי הנחת הסכו"ם, שבעזרתם ניתן לסמן למלצרים אם אנחנו מעוניינים בתוספת, אם סיימנו את הארוחה ואפשר לפנות את הצלחות או שאנחנו רק נחים לרגע.
בארצנו, לצערי הדרך עוד ארוכה. בלימודי מינהל במלונאות לומדים כללי עריכת שולחן עפ"י פרדי בודנהיימר, אך מלצרים עדיין "שולפים" לנו את הצלחות, גם אם טרם סיימנו לאכול. לא פעם נאלצתי לעמוד על המשמר, להחזיק בסכו"ם כדי שלא יפנו לי את הכלים בטרם סיימתי, ולא פעם עייפתי על משמרתי ונותרתי נדהמת כאשר צפיתי ב"יעילות הפינוי המהיר".

שפת הסימנים של הסכו"ם:

​