מאמרים

"התנהגות מנומסת היא ההישג הקל ביותר ואין דבר המשתלם ממנה" / ג'ורג' ברנד שואו.

נימוסים, מנהגים והליכות הם סוגים של נורמות (דפוסי התנהגות מקובלים בחברה מסויימת). בכתבה זו אציג חלק קטן מן המיגוון הרחב של נורמות בחברות שונות בעולם, זאת כדי להדגיש את העובדה שנורמות הן יחסיות:
נורמות אינן נכונות או בלתי נכונות, אלא הן תוצאה של מעין הסכם חברתי. לכן הן יכולות להשתנות מחברה לחברה, ונורמות בחברות שונות יכולות אף לסתור זו את זו.
חשוב להכיר נורמות חברתיות בעולם ולנהוג עפ"י כללי המקום - "ברומא התנהג כרומאי", כדי לקיים תקשורת נכונה והוגנת.

מהו נימוס?
נימוס: דרך ארץ. התנהגות תרבותית. לדעת מה לעשות ומתי.
לדוג': אישה מבוגרת עלתה לאוטובוס ומתוך נימוס פיניתי לה מקום ישיבה או מי שמתנהג בנימוס מניח את כף ידו על הפה כאשר הוא משתעל.
האדם הוא יצור חברתי ולכן עליו להתחשב בזולת ולכבדו ביחס אנושי הוגן. הנימוס מנסה למנוע פגיעה בזולת.
הנימוס בתקשורת בין-תרבותית: התחשבות בזולת, שמירה על כבודו וזכויותיו, הבאה לגשר בין בני אדם הנבדלים בתכונותיהם ובכשרונותיהם.
"להתנהג בנימוס" - הנימוס הינו אופן התנהגות והוא נועד לבני-אדם שנמצאים ביחד, הן בתקשורת חברתית והן בתקשורת עיסקית באותה תרבות ובין תרבויות שונות.

להלן מס' דוגמאות להתנהגויות מנומסות ברחבי העולם:
 

• בכניסה לבית תאילנדי או יפני, יש לחלוץ נעליים.

• נהוג לאכול אורז:

ביפן - בעזרת שני מקלות דקים שאותם מחזיקים ביד ימין.

בתרבות המערבית - בעזרת מזלג וסכין.

לפי מנהגי הערבים - בעזרת שלוש אצבעות יד ימין - אגודל, אצבע ואמה.

ההודים, הפרסים והאפריקאים גם נוהגים לאכול בידיים.

• בשעת הארוחה נהוג לאחוז את המזלג ביד שמאל, כאשר משתמשים גם בסכין וגם במזלג. בתאילנד משתמשים בכף ומזלג ולא זקוקים לסכין.

• בטיבט, מראים למארח שהאוכל היה טוב בהוצאת לשון. במספר מקומות בארצות ערב, בשיהוק.

• מקור המנהג להקיש כוסיות לפני שתיית יין: בעבר היה האורח שופך טיפה לכוס של מארחו, כדי לוודא שאין בכוס רעל ושכוונת המארח טובה. במשך הזמן נותרה רק תנועת הנקישה.

• עבור מרבית הישראלים המושג "טיפ" ("תשר" בעברית) מוכר בעיקר מעולם המסעדות, בהן נהוג להשאיר למלצר 10-15 אחוז תוספת על מחיר הארוחה. אבל ברוב מדינות העולם נהוג להשאיר טיפ גם לנותני שרות נוספים כמו: נהגי מוניות, נהג אוטובוס בטיול מאורגן, פקידי קבלה, בל-בוי וחדרניות בבתי מלון, סבל בשדה התעופה, מדריך טיולים, מספרה או מכון יופי ואחרים. כדאי לזכור שלפעמים הכסף הוא זה שקונה חיוך או שירות טוב יותר.

• בארצות אירופה נהוג, שכאשר גבר ואישה הולכים ברחוב, הגבר הולך משמאל לאישה (בצד הקרוב לכביש) כדי שהוא יהיה זה אשר יספוג את הבוץ המותז מן העגלות ומן המכוניות.

• על פי הנהוג בתרבות המערב, כאשר אדם רואה שני בני-אדם משוחחים ביניהם, הוא יעבור לצידם ולא ביניהם, כי אין זה יאה להפריע לשיחה.

בכפרים ברודזיה שבאפריקה הוא יעבור ביניהם ולא מאחוריהם כי אין זה נחשב נאה להתגנב מאחורי גבם של אחרים.

• בבריטניה ובסין, מרחב המחיה גדול יותר מהנהוג במזרח התיכון וצריך להזהר מאוד לא לפלוש לתחום האישי.

• הצ'פחא - הטפיחה על הגב בארצנו, כמחווה חברית, נתפשת כהתנשאות אצל היפנים או ההודים.

• בתאילנד, לא מלטפים ראש של ילד קטן כמו בארץ כמחווה של חיבה, היות והראש נחשב אצלם כאיבר קדוש. מאותה סיבה גם לא מעבירים חפצים מעל ראשו של מישהו.

• בתאילנד, לא מצביעים ברגל לכיוון אדם ולא מזיזים חפצים ברגליים, משום שכף הרגל נחשבת לאיבר הנחות ביותר בגוף האדם.

• לחיצת ידיים לשלום במזרח אפריקה נעשית באופן הבא: מניחים כף יד שמאל על זרוע ימין, לוחצים קלות ביד ימין את ידו הימנית של השני, ובאותה שעה מכופפים מעט את הברכיים ומרכינים את הראש.

בתרבות המערבית, נהוג ללחוץ ידיים ביד ימין.

בארץ - גבר לא לוחץ ידה של אישה דתייה.

בהודו משתמשים רק ביד אחת ללחיצת ידיים, ולמסור ולקחת דברים. זוהי יד ימין "היד הנקיה".

בהודו גם לא נהוג ללחוץ ידה של אישה.

מקור מנהג לחיצת יד ביד כאות שלום בעבר: להראות שהיד ריקה ואין בה כלי נשק, כלומר - פני האנשים לשלום.

האסקימוסים מברכים זה את זה לשלום בחיכוך אף באף.

• מקור המנהג הנהוג במערב, ובעיקר באירופה, להסיר את הכובע כאות לשלום: בעבר היו האבירים חובשים קסדות שהסתירו גם את פניהם. כשידידים היו נפגשים, הם היו מזדהים זה בפני זה על-ידי הרמת מגן הפנים וגילוי הפנים זה לזה. כיום, אין כבר קסדות, ונותרה רק הסרת הכובע.

• בשבטי אפריקה הדרומית, אדם מפגין כבוד לאדם מכובד או בכיר יותר הנכנס לחדר כאשר הוא מתיישב או נשאר לשבת, כי בכך הוא נותן כבוד לאדם השני שנשאר גבוה ממנו.

בתרבות המערבית, מפגין אדם את הכבוד שהוא רוחש לאדם מכובד או בכיר יותר הנכנס לחדר בכך שהוא קם ממקומו.

• האינדיאנים היו כורתים ברית שלום בעישון משותף של מקטרת שנקראה: "מקטרת השלום".

• בירדן, בסין ובתאילנד, אין להביע חיבה יתרה לחפץ בבית כגון: פסל או תמונה. המארח עלול להרגיש חובה לתיתו במתנה.

• הנשים ההודיות נוהגות לסמן כתם צבע אדום על מצחיהן.

• בארץ - יום א' הוא יום עבודה רגיל ואפילו עמוס במיוחד אך בעולם הרחב יום א' הוא יום שבתון וכדאי לזכור זאת ולא להטריד אנשים ביום מנוחתם, כשלא מדובר בעניין דחוף.

• קפיצה לביקור אצל חבר דורשת תאום מראש, ביחוד אצל הבריטים והאמריקאים.

• בכל העולם, למעט במזרח התיכון, שאלת הגיל והמצב המשפחתי נחשבים לחטטנות יתר.

• צבע בגדי האבל הנהוג ביפן הוא לבן. בתרבות המערב הוא שחור.

לסיום: תמיד כדאי לזכור את כללי הנימוס האוניברסלים. למשל: נימוס זה גם לצחוק מבדיחה, אפילו אם היא "קרש".

ב- YouTube פורסם סרטון נפלא על האיטלקים, אך ללא מאמץ ניתן למצוא בו את "כללי הנימוס" של העם הישראלי העצבני.