top of page
Informative Interview

מאמרים

העיתון האלקטרוני "עיצוב תדמית"

שפת הגוף בראיון לקבלת עבודה

מאת: שלומית תמיר בן ארי

מכירים את המשפט "אין לך הזדמנות שניה לעשות רושם ראשוני"?
כמה שדוף - ככה זה עובד!
הרושם הראשוני הנכון ישפיע על הנכונות של האנשים לקנות ממך את מה שיש לך לאמר.
למה? כי שפת הגוף ושפת הקול שלך יעידו איך אתה מתמודד בסיטואציות מלחיצות ובעייתיות.
אז בואו נעיף מבט על ראיון לקבלת עבודה מ- 3 מימדים שונים.

שפת הגוף של המועמד
כבר כשאתה עומד בפתח הדלת יש לעצור לשניה, לתת למראיין לקלוט אותך "במלוא הדרך". העמידה שלך תהיה זקופה כשהכתפיים משוחררות למטה, וזה יקרין בטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי גבוה. הגעת אל המראיין - לחץ את ידו בנגיעת "קרום לקרום", לחיצת יד מלאה, לא קצות אצבעות "לא רוצה לגעת בך בכלל", לא לחיצה לופתת "אני אמנם מחפש עבודה אבל אני אראה לך מי הבוס", לא רפה מדי "אני כאן בטעות", אלא לחיצה קצרה והחלטית. אם אתה מזיע בכף היד - הכנס אותה לכיסך - שם מונחת מקופלת ממחטה מכותנה, העבר ב"וויש" את היד וכעת היא מוכנה.
מזמינים אותך לשבת - אתה יכול להזיז מעט את הכסא למצב של ישיבה מעט צידית. אם תישאר יושב בדיוק אל מול המראיין - המצב עלול לגלוש ביתר קלות לעימות בלתי מילולי...
הישיבה תהיה במרכז הכסא וכך תשדר אנרגיה ומרץ. ישיבה נמרחת תשדר בדיוק את ההיפך. תיראה כאחד שעדיין לא התעורר או לחילופין - שכבר סיים את יום העבודה.
את התיק שלך שים על הריצפה. אל תשאיר אותו על ברכיך כי אתה לא רוצה ליצור חייץ ביניכם, וגם לא לבנות חומת מגן עבורך, גם לא תניח אותו על שולחן המראיין - זו הטריטוריה שלו בלבד, ולא קבלת רשות להתנחל.
הרגלים - תהיינה שתיהן על הרצפה או משולבות צמודות אחת על השניה. כאן כדאי להיזהר. הרעיון הוא לשלב ללא פיסוק ולא לחשוף את האיברים האסטרטגיים: בחורים - איזור החלציים המוצג יכול להוות קריאת תגר/זלזול/התרסה כלפי המראיין, בחורות - חשיפת ירך זו הזמנה מינית. הברכיים תהיינה צמודות ככל האפשר.
ובאשר לידיים - לא כדאי לשלב אותן לפני החזה. זה עלול להצביע על סגירות, התגוננות. עדיף להניח על הברכיים, על מסעד הכסא. אתה רוצה להישאר עם מרכז גוף פתוח כי אתה מלא בטחון ביכולותיך. תוך כדי דיבור אפשר לשלב את קצות האצבעות וגם כך להפגין ביטחון. כפות הידיים יהיו פתוחות, גלויות. אין מה להסתיר. כן, יש להיזהר לא לנפנף בידיים, תכונה המאפיינת אותנו כיהודים, ישראלים. כדאי להיראות צנוע במרחב. אחרי הכל אנחנו אורחים אצלו בחדר.
הנגיעות בפנים - יש להימנע. נגיעות באיזור גשר האף או שפשוף העינים יגלו לו שלא ישנת מספיק בלילה, יד על הפה - יש לך מה להסתיר. נגיעות בעורף, בצוואר יעידו על לחץ, מצוקה, מבוכה - ואת זה אתה לא רוצה להראות. המראיין יתרשם ממך כטיפוס לחוץ וכאלה הוא לא צריך אצלו. הזהר מלהחזיק עט ביד שמא תשחק איתה בעצבנות ללא משים.
כשהסתיים הראיון - אל תמהר! למה אתה בורח מהסיטואציה? לחוץ? מובך? לא נהנית? קום מהכסא בנחת, לחץ את יד המראיין לחיצה איתנה, הודה לו על הזמן שהקדיש לך וצא בנחת.

שפת הגוף של המראיין
כן, כן, כדאי לך גם לדעת לקרא את תנועותיו ולשפר עמדות תוך כדי הראיון.
כשאנחנו רוצים להשפיע על אדם אחר, אנחנו רוצים להיכנס ל"איזור הנוחות" שלו, ולצעוד איתו יחד אל עבר היעד שלנו. אז איך נכנסים לאזור הנוחות שלו? אם נצליח להראות לו שיש בינינו היסטוריה משותפת (על זה נרחיב עוד מעט כשנדבר על המימד השלישי), ושיש בינינו דמיון רב.
איך תיצור את הדמיון? על ידי שיקוף תנועותיו - תחקה במשך כמה רגעים את התנועה שראית אותו עושה. החיקוי היחידי שלא תעשה הוא, כשהמראיין משלב ידיו מאחורי ראשו, משלב רגל על רגל, ומתמתח על הכסא - הוא מדגים לך איך ניראה הבוס כאן, ואתה מתבקש לדעת את מקומך. אל תנסה אפילו לחקות תנועה זו אחרת אתה משדר לו שאתה מתחרה איתו על החדר הזה.
שיקוף שפת הקול שלו - נסה להתאים את מרכיבי הדיבור שלך לשלו. אם הוא מדבר לאט ממך - הורד מהירות. אחרת תישמע לו כאילו אתה רוצה לגמור וללכת, או אתה רוצה לברוח מהתשובה. אם הוא מדבר חלש ממך - הורד ווליום דיבור אחרת תישמע באוזניו כמאיים.
אם הוא מדבר בטון נמוך, כמו בס במקהלה - הורד את שלך, אחרת תישמע לו כמו ילד קטן ומפוחד שמדבר בטונים גבוהים, ועדיין לא התבגר. אם הוא מדבר במשפטים ארוכים - הארך את שלך אחרת תישמע כמו רס"ר בצבא שמחלק לו פקודות.
השתדל לדבר עם הרבה מוסיקה, עם צבעוניות בקול, עם גיוון, כדי שתתפס כאדם מעניין.
והנה כמה סימנים שתקרא אצלו ותדע מה הוא מרגיש לגביך:
אם ראשו מוטה מעט הצידה, אצבעותיו תומכות את לחיו - הוא מקשיב לך באמת ומתעניין.
נגע בתנוך האוזן שלו - הוא לא מאמין למה ששומע. הבא הוכחות לדבריך, הוסף תוקף לתוכן.
מוצץ ידית של משקפיו - עדיין מקשיב בעניין. כל אלה סימנים חיוביים.
אבל, אם הוא משפשף סנטרו - הוא מתלבט בענינך. שילב אצבעות בחוזקה - הוא ספקן לגביך.
משלב ידיים על החזה - הוא מתחיל להיסגר בפניך ולתפוס מרחק ממך.
אם אגרופיו כבר על השולחן - הוא החליט שאתה לא בשבילו.
ואם זרועותיו על מסעד הכסא - הוא עומד לקום, הראיון הסתיים מבחינתו.
כדאי לשים לב לשימוש של המראיין בחלל סביבו. אם הוא מתקרב אליך פיסית (רוכן על השולחן, מזיז כסאו לכיוונך) והוא שומר על מרכז הגוף שלו פתוח כלפיך - הוא כבר בעדך.
אם התרחק ממך, אבל עדיין שומר על מרכז גוף פתוח - הוא צריך לשמוע עוד עליך. הוא בהאזנה.
אם התקרב אליך פיסית אבל סגר את מרכז גופו (שילב ידיו לפני החזה, כיווץ כתפיים) - הוא מקשיב אבל צריך לשכנע אותו כי יש דברים שמפריעים לו אצלך. ואם הוא התרחק ממך, וסגר את מרכז גופו - עזוב, הוא החליט שהוא כבר לא בעניין שלך.

התייחסות לחדר בו נערך הראיון
זוכרים שקודם דיברנו על הצורך להיכנס ל"אזור הנוחות" של המראיין כדי ליצור קירבה והליכה אל היעד שלנו? הזכרנו את בניית הדמיון אליו בתנועות הגוף ובקול.
האלמנט הנוסף הוא יצירת הסטוריה משותפת. אז, כשאתה נכנס לחדר בו נערך הראיון, העף מבט סביב ונסה לקלוט מה נמצא בו. תוכל להשתמש באינפורמציה זו כפתיח לראיון או במהלכו.
מה תלוי על הקיר? האם תעודות שלו, או תארים - תוכל להתייחס/לפרגן/לספר על מורה שאולי שניכם מכירים, האם הוא חבר בארגון או בעמותה - תוכל לספר על חברות/התנדבות שלך,
אם תלוי לו שם פוסטר עם אמירה או פתגם חכם - תוכל לאמר כמה אתה מתחבר לזה.
אם תמונות של צייר - תן מחמאה לטעמו של המראיין, ואם תמונות משפחתו - פרגן גם כן.
יש לו מזכרת מהצבא שעומדת על השולחן או על המדף? - תן מחמאה לחייל בו שרת ואמור מילה על השרות הצבאי שלך. גביע שזכה בו בתחרות? פרגן להובי שלו ושאל שאלות התעניינות.
כך תוכל ליצור סוג של אמון, של קירבה כאילו יש לכם כבר הסטוריה משותפת. ההאזנה שלו לדבריך תבוא עכשיו ממקום אחר.

ולסיכום:
התקשורת היעודית שלנו, והפעם היעד היה לעבור את הראיון לקבלת עבודה, מורכבת מרבדים מילוליים ואל-מילוליים. המחקרים מראים שהיחס הוא כזה שרק ב- 7% ישפיע התוכן של דבריך, 38% ישפיע השימוש שלך בקול, ו- 55% תשפיע שפת הגוף בה תשתמש.
אז בין אם זה לשכנע את הצד השני שאתה האדם המתאים לתפקיד, שאתה הבחור האולטימטיבי עבורה, או שמגיע לך פרס אב השנה, כדאי לך לשים לב, לתרגל, להתאמן ולהפוך את התקשורת האל-מילולית לשפה שניה עבורך.

קורס דיגיטלי: שפת הגוף - תקשורת ללא מילים

שלומית תמיר בן ארי, מיתוג תדמית אישית.
 

bottom of page